את/ה – המילה החשובה בדרמה
קראתי שוב את ה'דוב' ו'הצעת נישואין' של צ'כוב. מה שאני אוהב בצ'כוב זה השימוש האינטנסיבי שהוא עושה במ...
כל אחד מאיתנו הוא מודל
המודל כולל בתוכו שלושה אלמנטים פיזיולוגיה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. לכל אחד מאיתנו יש אותם והם מסודרים בדר...
לכתוב זה לארח
רוב הכותבים המתחילים מתקשים לשבת ולכתוב.
למה?
לכתוב דורש מאתנו לארח דמויות בבית או להתארח בע...
איפה הפעולה?
אנשים מסתבכים עם פעולות. אני נתקל בשחקנים, בימאים ומחזאים שלא לגמרי מצליחים להבין את הדבר המוזר הזה שנקרא...
מחשבות על המחזה PASSOVER
קראתי את המחזה pass over של אנטואנט נואנדו. עלה לראשונה ב- 2017
המחזה מספר על שני צעירים שחורים שתקועי...
יסודות הקומדיה
יש טקסטים מצחיקים יותר ופחות, השחקן הקומי ייקח כל דבר ויידע לגרום לקהלו לצחוק. אבל אנחנו הכותבים צריכים ל...
מחזה בלתי אפשרי
ב-29.1.19 עולה המחזה החדש שלי "הלידה." בתיאטרון מיקרו. המחזה נכתב בפרגמנטים של טקסט. במקום דמויות מספרים ...
פחד עמוק
כותבים מתמודדים עם שאלת הרלוונטיות של היצירה. מתמודדים עם השאלות: "למה עכשיו?" "מה הופך יצירה לחשובה?", "...
הצעד הנואש של האמן להתבלט כדי לספר את סיפורו
הסופר ריצ'רד פרייס אמר שהצורך של האמן לבלוט לא נובע מיהירות וגאווה אלא מהחלטה נואשת. אני סוחב את האמירה ה...
הכאב של הדמויות
כשאני כותב אני מחפש את הכאב של הדמויות. בלי הכאב של החיים והיכולת להכיל אותו, לעמוד מולו, לחשוף אותו, אני מרגיש שאין אמת בכתיבה שלי. אני מרגיש שאני מזייף. החיפוש אחרי הכאב דורש ממני לצלול עמוק אל תוך העולם הפרטי שלי. זו התרפיה שלי בכתיבה.