אין תפקידים קטנים
מאת רועי מליח רשף.
דמויות
רון – שחקן צעיר
יואל – שחקן צעיר
זוהר – תסריטאית נחשבת
דולב – שחקן לשעבר, היום שליח
המחזה:
(פינת רחוב. אי שם בתל אביב. נכנסת זוהר. )
זוהר – קלאסיקה. כן פאקינג קלאסיקה. אם אני אראה עוד פעם אחת קלאסיקה אני אתאבד. שמישהו פעם אחת יגיד את זה כבר, זה לא מעניין אף אחד. כן… כן… זה היה משמים. צרחות צרחות ועוד צרחות. תנו לי טקסט. בעברית, משהו שיישב להם בפה. בזבוז של שעתיים מהחיים שלי. כן! שעתיים! בלי הפסקה! ועוד היו תודות אחר כך… כן, לא יודעת, זו ההצגה האחרונה שלהם. כן. ברחתי משם, מה נראה לך? זה מה שחסר לי, שהשחקנים האלה עם העיניים הנוצצות שלהם, יתקרבו אלי ויתחילו להתחנחן. אל תצחקי עלי. אני רואה את ההצגות האלה כי אני מחפשת שחקנים, אוקי… אני רצינית. כן. עזבי, אני בלחץ מהסדרה. מהמכירה לנטפליקס…. את יודעת… כן… כן… (פאוזה) איפה האוטו שלי? חניתי אותו פה. לא. לא. אולי הוא לא פה. תישארי איתי על הקו.
(נכנסים רון ויואל)
רון – פאק! (פאוזה) פאק! פאק!
יואל – רון.
רון – היא חנתה פה, אני בטוח בזה.
יואל – חכה רגע.
רון – אני נשבע לך שראיתי אותה הולכת לכאן. (פאוזה) פאק!
יואל – מה?
רון – אני חושב שפספסנו אותה.
יואל – רון.
רון – מה?
יואל – מחכים לנו להרמת כוסית.
רון – זה יותר חשוב מהרמת כוסית.
יואל – אבל ביקשו שלא נתפזר אחרי ההצגה.
רון – יואל יש לנו כאן הזדמנות אחת שלא תחזור.
יואל – אני עוד לא הספקתי להחליף בגדים.
רון – העתיד שלי .
יואל – כן.
רון – ושלך.
יואל – כן, לא יודע… אני לא רוצה לפספס את זה.
רון – הי, הי. תסתכל עלי. אתה מסתכל?
יואל – אני מסתכל.
רון – בשביל מה למדנו שלוש שנים? מקצוע נכון, שחקנים. עתיד. אתה ואני. אנחנו. לא הרמת כוסית.
יואל – אבל זו הצגה אחרונה של הלימודים.
רון – ואני חושב הלאה.
יואל – כן.
רון – יש לנו כאן צ’אנס להתקדם. לקבל תפקיד.
יואל – כן אני מבין, אבל…
רון – זהו. הבית ספר נגמר. סה טו. איטס נאו אור נוור.
יואל – כן.
רון – כל השנה הזאת אנחנו עושים הצגות…
יואל – כן.
רון – ואף אחד חשוב לא בא.
יואל – כן.
רון – אז עכשיו שזוהר פסטל במקרה מגיעה לראות אותנו.
יואל – למה היא באה?
רון – היא מחפשת שחקנים לסדרה שלה.
יואל – כן?
רון – שחקנים אנונימיים, אתה ואני?
יואל – כן?
רון – אנונימים. עכשיו היא מחפשת בכל מקום… איפה היא לא עברה…
יואל – אוקי.
רון – נטפליקס. אתה מבין מה זה לשחק בנטפליקס?
יואל – אני מבין.
רון – אתה צריך להגיד לי תודה שאני לוקח אותך איתי.
יואל – תודה, אני מניח…
רון – כי לא הייתי חייב.
יואל – אמרתי תודה.
רון – כי אתה חבר.
יואל – כן אוקי.
רון – עכשיו איפה היא?
יואל – אולי אם היא נעלמה אז היא לא מעוניינת…
רון – יואל, אתה מוריד אותי.
יואל – אני מצטער.
רון – (מסמן למעלה) אני פה. ואתה לוקח אותי לפה (מסמן למטה)
יואל – אני פשוט אומר, אולי היא לא אהבה את ההצגה.
רון – אין סיכוי.
יואל – אנשי מקצוע לא אוהבים הצגות סטודנטים.
רון – לא, לא, לא. אתה לא עושה את זה. יש לנו הצגה בת זונה. כל הקהל אמר.
יואל – כן. אבל קהל זה לא…
רון – שמעת את המחיאות כפיים.
יואל – הם היו לך ולדנית… אני משחק משרת בלי טקסט בהצגה.
רון – יואל, אין תפקידים קטנים…
יואל – רק שחקנים קטנים. כן, אוקי…
רון – אז זהו.
יואל – אבל לפעמים יש.
רון – מה?
יואל – תפקידים קטנים. כאילו, רון, אני לא אדיוט…
רון – אוקי, די, אתה מוריד ואני לא בנוי לזה. לך, לך אתה יודע מה, פשוט תלך להרמת כוסית שלך, תמחא כפיים לכולם. תתחבק אם מי שאתה רוצה. תראה את כולם בוכים. ותשמע כמה משמעותית הייתה להם השנה. תעשה מה שאתה רוצה. אני לא יודע מה אתך, אבל מבחינתי מחר אנחנו חוזרים להיות כלום, אוקי.
יואל – אנחנו לא חוזרים להיות כלום.
רון – זה לא מפחיד אותך?
יואל – מה?
רון – שאנחנו מסיימים את הלימודים?
יואל – …כן.
רון – אני לא רוצה להיות כמו כל השאר. אני לא רוצה מחר לקום בבוקר ולדעת שזהו. אוקי. אני רוצה לדעת שאני עושה כל מה שאני יכול בשביל העתיד שלי. (פאוזה) אתה לא הולך?
יואל – אוקי. אני אתך.
רון – יופי! יופי! עכשיו אתה פועל כמו שאני אוהב.
(הם יוצאים. כעבור רגע, נכנסת זוהר. היא בשיחת טלפון. )
זוהר – … פאאאאק! זה אזור גרירה. לא, לא, לא… זה מה שחסר לי. גררו לי אותו. כן, אני בטוחה. יש שלט אבל הוא מוסתר עם עץ. מה? ניצן! מעניין לי את התחת שאת צריכה ללכת לישון, את חברה, וזה מה שחברה עושה, נשארת איתי על הקו עד שאני מוצאת את האוטו שלי. אני מתה לסיגריה, נגמרו לי הפילטרים. אין פה אף אחד.. חשוך. אני רעבה ומצצו לי את הנשמה בהצגה הזאת. טוב, אני מנתקת, אני צריכה להזמין מונית. (מנתקת) בא לי למות.
(נכנס דולב, שליח וולט על קורקינט, קסדה על ראשו. )
דולב – זהירות יו! יו!
(הוא נתקע בזוהר. )
זוהר – פאק מה נסגר איתך?! הולכי רגל. זו מדרכה להולכי רגל! (פאוזה) אני לא מרגישה את האגן שלי…
(המבט שלהם נפגש.)
דולב – אוי לא.
זוהר – דולב.
דולב – מה?
זוהר – מה מה? רגע, רגע…
דולב – אני לא יודע מי את.
זוהר – וואו… כלומר וואו… אתה…
דולב – מה זוהר?
זוהר – שליח של וולט.
דולב – כן.
(היא צוחקת)
זוהר – דולב ארמוני שליח של וולט
דולב – כן, יופי, תשחררי את זה. אני שמח שזה מצחיק אותך.
זוהר – זה מצחיק אותי, זה מעציב אותי, זה עולם שלם של רגשות.
דולב – תראי, אם את בסדר אז…
זוהר – אתה עושה לי פגע וברח?
דולב – תקשיבי יש לי ארבע מנות פאד תאי.
זוהר – אה, אוי, סליחה, הפאד תאי, כמובן, זה לא שדרסת אותי כרגע, אני מפריעה לך לעבודה, אוי אני ממש מצטערת.
(זוהר מרימה הנייד שלה ומצלמת.)
דולב – מה את עושה?
זוהר – שיהיה לי זיכרון.
דולב – תמחקי את זה.
זוהר – למה? אתה דואג למוניטין שלך?
(פאוזה)
דולב – אני צריך לסיים את השליחות.
זוהר – אני לא עוצרת אותך.
דולב – זוהר, אמצע הלילה… בחייאת.
(היא קוראת את מה שכתוב על הקבלה)
זוהר – הסטודיו למשחק… די! מה זה הסטודנטים הזמינו את זה (פורצת בצחוק) אתה עושה שליחות לסטודיו, לסטודנטים, הו! השחקן המבטיח דולב ארמוני עושה שליחויות…
דולב – את כל כך פתטית.
זוהר – אני?
דולב – את, את.
זוהר – אני פתטית? מעניין.
דולב – מה את רוצה?
זוהר – אני? כלום.
דולב – כלום?
זוהר – כן. שום דבר.
דולב – אה-הה
זוהר – אה-הה?
דולב – כן. אה-הה.
זוהר – מה זה אמור להביע? אה-הה.
דולב – את יודעת טוב מאוד.
זוהר – לא אני לא יודעת.
דולב – תעשי לי טובה. אני לא אדיוט.
זוהר – אוקי, וואו, זה שיח חירשים. אם יש לך משהו להגיד לי תגיד.
דולב – אני רואה מה את מנסה לעשות.
זוהר – מה?
דולב – וזה לא יעבוד לך.
זוהר – וואו דולב.
דולב – אם חסרה לך השראה לסדרה שלך תמצאי לך מישהו אחר כדי להתעלל בו.
זוהר – מה אמרת?
דולב – את שמעת אותי טוב מאוד.
(דולב פונה ללכת)
זוהר – לא, לא, אתה לא זורק פה פצצות ואז הולך.
דולב – אלה העובדות.
זוהר – עובדות. איזה עובדות?
דולב – את יודעת בדיוק על מה אני מדבר.
(פאוזה)
זוהר – אתה חושב שאני כתבתי את הסדרה שלי עליך.
דולב – כן.
זוהר – לא, לא, זה… כאילו שמישהו יגיד לי מה שמעתי עכשיו?
דולב – את רוצה להגיד לי שהסדרה לא על מה שהיה בינינו?
זוהר – אתה לא כזה משמעותי בחיים שלי שאני אשקיע שנתיים בשביל לכתוב עליך.
דולב – זה הסיפור שלנו.
זוהר – נראה לך!?
דולב – אחד לאחד.
זוהר – אתה נותן לעצמך יותר מדי קרדיט.
דולב – אם את אומרת…
זוהר – הסדרה לא עליך.
דולב – מה שתגידי…
זוהר – היא לא!
(פאוזה)
דולב – לגיבורה קוראים טוהר
זוהר – זה סימבולי.
דולב – ולבן זוג שזרק אותה קוראים —
זוהר – גיא. קוראים לו גיא.
דולב – אף אחד לא קורא לו גיא בסדרה.
זוהר – אבל זה השם שלו.
דולב – כולם קוראים לו עולב.
זוהר – שוב, זה סימבולי.
דולב – עולב – דולב.
זוהר – זה במלעיל וזה במלרע.
דולב – תעשי לי טובה.
זוהר – טוב. אולי השתמשתי קצת במערכת יחסים שהייתה לנו.
דולב – קצת!?
זוהר – מה אתה רוצה זכויות? כתיבה זה להשתמש במאגר שיש לך. יכול להיות שבתת-מודע שלי הכנסתי אלמנטים שהיו בינינו לסדרה.
דולב – הכתבה בוואינט, ששאלו אותך אם הסדרה מבוססת על מה שהיה בינינו מה ענית?
זוהר – אני לא זוכרת.
דולב – אמרת שאת לא מעוניינת להכנס לפרטים.
זוהר – נו?
דולב – זה כמו להודות שזה עלי.
זוהר – נו, באמת.
דולב – את הפכת אותי לבן אדם הכי שנוא בתעשייה הזאת.
זוהר – הכי שנוא, וואו, לא הגזמת בכלל.
דולב – את קראת את הביקורות שנתנו לסרט שעשיתי?
זוהר – ברור שקראתי. הוא תלוי אצלי במשרד.
דולב – זוהר, את…
זוהר – טוב,טוב, הייתי חייבת. אבל אתה באמת מאמין שהמבקרים קרעו אותך בסרט בגלל הסדרה שלי?
דולב – כן.
זוהר – אין, אתה משהו.
דולב – את רואה סיבה אחרת?
זוהר – שאולי אתה לא שחקן מספיק טוב.
דולב – אני שחקן מעולה.
זוהר – אתה לא צריך לשלח את הפאד תאי?
דולב – אני שחקן מעולה, זוהר.
זוהר – אין, שחקנים ותחושת הרדיפה שלכם.
דולב – את הצגת אותי בסדרה שלך כבן אדם שפל, נרקיסיסט, אובסיסיבי שמשחק ברגשות של כולם רק כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
זוהר – וטעיתי?
דולב – אין, את רעה!
זוהר – מה אתה רוצה ממני, רחמים? כי אני לא מתכוונת לתת לך אותם. הכאבת לי, אוקי!? אתה פגעת בי. אז אני לא צריכה לעמוד כאן ולהתגונן על זה שהשתמשתי בזה בשביל הסדרה שלי. אתה באמת חושב שאני השקעתי שנתיים מהחיים שלי כדי לנקום בך!? כדי להרוס את הקריירה המפוארת שלך? אתה בכלל שומע את עצמך!?
דולב – את כתבת שאני זרקתי אותך מול כולם. שאני השפלתי אותך…
זוהר – אתה זרקת אותי דולב.
דולב – לא אני לא. אנחנו נפרדנו.
זוהר – אנחנו באמת עושים את השיחה הזאת עכשיו!? זו בחינה? מישהו בוחן אותי עכשיו?
דולב – אנחנו היינו סטודנטים למשחק. אנחנו היינו צעירים.
זוהר – אתה זרקת אותי כי אני הפרעתי להצלחה שלך. אוקי!? נכון או לא נכון?
דולב – לא יכולתי שנשאר רק בגלל שאת היית בהיסטריה. הייתי צריך לחשוב על עצמי.
זוהר – ברור! הרי על מה עוד אתה יכול לחשוב חוץ מעל עצמך.
דולב – את בכלל יודעת מה זה היה להיות בן זוג שלך בסוף הלימודים? כל הזמן רק הרעלת את כולם. כל הזמן זה לא הוגן, זה לא פייר, לקחו לי, עשו לי. חשבת שמגיע לך משהו! ואף אחד לא ידע למה? אני לא אשכח את המבט שלך כשאמרו לי שאני עושה את התפקיד הראשי. את שנאת אותי. את החבר שלך. את חושבת שזה היה קל לעמוד על הבמה בשיא הלחץ ולראות אותך בצד עומדת וזועמת. לא רק עלי, על כולם. אולי תכניסי את זה לסדרה שלך. אבל לא, את יודעת רק להציג את הצד שלך. אותי הפכת לדוש שכולם שונאים. אני אהבתי אותך באמת, עד שהתמכרת לכאב… והכאב הזה הפך אותך למפלצת
זוהר – איך אתה מעז, דולב!?
דולב – את לא יכולה בלעדיו. זה מה שמזין אותך. אותך ואת היצירה שלך. נקמה. אל תספרי סיפורים שכואב לך. את בוחרת להיות כזאת. אני לא צריך להגיד לך מה חושבים עלייך בתעשייה, אני בטוח שאת יודעת את זה בעצמך.
זוהר – חצי שנה אני התייסרתי בגללך, חצי שנה שרציתי למות. חצי שנה שהסתובבתי כמו מטומטמת שאני לא שווה כלום. זה בכלל עניין אותך? לא. אתה הפכת לסטאר, כל מקום היו שלטים שלך, כתבות עליך, אתה יודע מה זה ללכת ברחוב ולראות את הפנים שלך בכל מקום?
דולב – אז החלטת לנקום בי.
זוהר – לא נקמתי בך!
דולב – אם זאת לא נקמה אז מה זה?!
זוהר – החלטתי להשאיר אותך איתי.
דולב – מה?
זוהר – אתה בכלל יודע מה זה לכתוב סדרה?! מה זה לשבת שנתיים על תחת ולנבור בפצעים שלך… כל הזמן הזה להבין כמה אתה חסר לי, כמה אני מתגעגעת אליך, לכתוב את הסדרה זה הדבר היחיד שהחזיק אותי. וזה היה כמו לקחת סכין, לדקור את עצמי ולדמם על המקלדת את הטראומה שלך. אבל לפחות ככה לא הרגשתי לבד.
(דולב מנסה לנשק אותה. זוהר נותנת לו סטירה.)
דולב – אווו!
זוהר – פאק, מצטערת.
דולב למה זה היה טוב!?
זוהר – אם אתה מחזיר לי סטירה אני נשבעת שאני צורחת את הנשמה שלי.
דולב – אני לא הולך לתת לך סטירה למרות שאני ממש רוצה.
זוהר – ממש ג'נטלמן. מה נסגר איתך!?
דולב – חשבתי…
זוהר – אל תחשוב דולב… אל תחשוב!
דולב – אוקי!
(פאוזה)
דולב – אם זה היה פרק בסדרה שלך. הייתי מנשק אותך עכשיו.
זוהר – אבל זה לא פרק בסדרה שלי. (פאוזה) אתה מנסה לקבל תפקיד בעונה השנייה?
דולב – לשכב עם התסריטאית מספר אחת בארץ יכול לעזור לא?
זוהר – אתה מטומטם.
דולב – אני שחקן. שחקן מחפש תפקיד.
זוהר – אני עדיין שונאת אותך.
דולב – זה הדדי.
(פאוזה מתוחה. הוא מקבל הודעה)
זוהר – הפאד תאי.
דולב – הפאד תאי.
זוהר – תנסה לא להרוג אנשים בדרך.
(דולב עולה על הקורקינט.)
דולב – להתקשר אלייך?
זוהר – לא. (פאוזה) אל תתקשר.
(שתיקה. דולב נוסע. דממה. זוהר על סף דמעות. נכנסים רון ויואל)
יואל – טוב, הם שואלים בקבוצה איפה אנחנו?
רון – ששש….ש…. סתום.
יואל – מה?
רון – הנה היא. אמרתי לך. אמרתי לך.
יואל – היא נראית במצב לא טוב… אולי.. איה, איה, אתה מכאיב לי.
רון – היי. זוהר?
(זוהר מסתכלת לעבר רון ויואל. בא לה למות.)
רון – בוא כבר!
(מתקדמים לעברה.)
רון – היי וואו, נעים מאוד. אני רון משולם וזה…
יואל – יואל. אהמ… יואל רזורוב.
רון – אנחנו מהצגה שנה ג'. שהיית עכשיו. תקשיבי אני ממש ממש שמח שבאת.
יואל – כן.
רון – אנחנו מה זה מעריכים את זה. כאילו, תכלס זה שבאת זה מדהים. נכון?
יואל – ממש.
רון – זה ממש חשוב לנו שאת פה, ושפינית את הזמן שלך לבוא לראות אותנו. זה לא מובן מאליו בכלל.
יואל – כן, בכלל לא מובן מאליו.
רון – אנחנו מעריצים גדולים של הסדרה שלך, כאילו, תכלס ראיתי אותה כבר שלוש ארבע פעמים.
יואל – הוא אפילו עשה משם סצנה ממש טובה בשיעור משחק.
רון – כן, טוב. לא נעים להגיד, אבל הדמות של גיא, כלומר עולב ממש יושבת עלי.
יואל – כן, הוא בדיוק כזה.
רון – כאילו היכולת שלך לקחת דמות ולהפוך אותה לכל כך מורכבת. מצד אחד לאהוב אותה אבל מצד שני לתעב אותה.
(פאוזה)
רון – את בסדר?
זוהר – תקשיבו זה ממש לא זמן טוב עכשיו… אני…
רון – אה כן, וואו. וואו. ומזל טוב ענק. על המכירה לנטפליקס.
יואל – רון.
רון – מה?
יואל – היא אמרה שזה לא מתאים עכשיו.
זוהר – החבר שלך ממש צודק.
רון – מה? כן. אוקי… סליחה… כן… אהמ…
(פונים ללכת)
רון – רק איך הייתה לך ההצגה? נהנית? כי חשוב לי לדעת. במיוחד מיוצרת כמוך שרואה מלא שחקנים שהיא מתוך התעשייה… את יודעת…
זוהר – כמו שאמרתי-
יואל – רון, היא אמרה שזה לא מתאים…
רון – אתה מוכן לסתום. פשוט, כאילו, מה נסגר איתך, אני בשיחה פה. (לזוהר) תראי אני ממש ממש מבקש…. משפט, מילה, שתי מילים… משהו… רק כדי שאני אדע… אני הייתי בתפקיד הראשי.
זוהר – אתה היית בתפקיד הראשי?
רון – כן.
זוהר – אתה?
רון – כן. את לא מזהה? אולי בגלל האיפור.
זוהר – ואתה?
יואל – מה? לא אני לא…
רון – מה אתה מתבייש? (לזוהר) הוא היה המשרת.
יואל – אני עמדתי בצד. נטול טקסט.
זוהר – אה כן אתה היית נהדר.
רון – הוא?
יואל – אני?
זוהר – כן אני זוכרת, סוף ההצגה היה לך מבט כזה… ממש הרגשתי את הכאב שלך. אתה בכית?
רון – אתה בכית?
יואל – מה? לא. אולי ירדה לי דמעה. יש לי עיניים רגישות. התאורה, היא מסנוורת אותי.
זוהר – התאורה?
יואל – כן.
זוהר – אוקי.
(פאוזה)
זוהר – ואתה היית נורא.
רון – מה?
זוהר – נורא ואיום.
רון – נורא ואיום?
זוהר – עכשיו בבקשה שחררו אותי. הלילה הזה…
רון – מה הכוונה נורא ואיום?
יואל – רון, בוא היא ביקשה…
רון – לא, לא, לא, מה הכוונה נורא ואיום.
יואל – רון.
רון – אל תגיד לי רון. (לזוהר) נורא? נורא? מכל המילים זאת המילה שבחרת – נורא?!
זוהר – רצית את דעתי הכנה. זו דעתי. אתה היית נורא ואיום. לא היה לך שום רגע של אמת. אתה רק מנופף את הידיים שלך וקופץ. אהמ… פלקט. אתה יודע מה זה פלקט?
רון – רגע, מה? אבל אני…
זוהר – מה ציפית. שאני אגיד לך וואו. כל הכבוד?
רון – אני חשבתי… ש…
זוהר – ש… ש…
רון – ש… ש… כן.
זוהר – ציפית שאני אגיע להצגה ואגיד איזה עילוי, אני חייבת אותו לסדרה החדשה שלי? שאני אתאהב בך? שאני אפול לרגליך ואגיד אני חייבת אותך? זאת הסיבה שחיפשת אותי. לא? אין דבר שאני יותר בזה אליו משחקן שנזקק… (פאוזה) ו… הנה… אתה מרגיש אותו? את הכאב… מרגיש אותו מחלחל. מרגיש איך החלום שלך מנופץ לרסיסים והכול מתחיל לשרוף. יופי. תתמכר אליו. אתה עומד לבכות, יופי. הנה, הנה… רגע אחד אותנטי. תרגיש אותו. כואב? יופי. תרגיש אותו, את הכאב. פה בלב. תרגיש ששורף. והנה לך שיעור במשחק במתנה.
יואל – רון, בוא נלך.
רון – תסתום!
(פונה ללכת מהם)
זוהר – תן לו ללכת.
יואל – רון!
(רון יוצא.)
יואל – רון!
(פאוזה)
יואל – וואו את…
זוהר – מה? כלבה, מרושעת…
יואל – כן. מה נסגר איתך? למה היית צריכה לפגוע בו ככה?
זוהר – הוא רצה לדעת את האמת. נתתי לו את האמת.
יואל – היית יכולה לשקר.
זוהר – לשקר? כן. הייתי יכולה. אבל איפה הכיף בלשקר.
יואל – וואו. אוקי. וואו.
זוהר – אוי תעשה לי טובה. אל תגיד לי שלא שמחת לרגע.
יואל – שמחתי? הוא חבר שלי.
זוהר – חבר שלך? לא. הוא לא. אתה חושב שאתם תהיו חברים בעוד כמה שנים. אני בספק. תסמוך עלי מניסיון. התפקידים הקטנים לא חברים של התפקידים הראשיים.
יואל – וואו מאיפה הוצאת את המשפט המטומטם הזה.
זוהר – פשש… מישהו כאן מקבל עמוד שדרה.
יואל – את אולי אדם חשוב בתעשייה אבל זה לא נותן לך זכות לבוא ולרמוס ככה שחקן שרק מתחיל.
זוהר – אתה באמת רוצה להגיד לי שלא שמחת לרגע…?
יואל – לא.
זוהר – לא?
יואל – לא.
זוהר – אני לא מאמינה לך.
יואל – זאת האמת.
זוהר – יקירי, לך יש כוח. אל תמעיט בו. לעמוד ערב ערב על הבמה, לראות את כל החברים שלך לכיתה חיים את החלום שלהם, יוצאים לקהל זורחים… ולך מה? כלום, שום דבר להתגאות… בתוך הלב שחור… אתה יודע שזהו. אתה מרגיש את הדחייה נצרבת עמוק. את החלום מתפוגג, הרי למי אכפת מהתפקידים הקטנים? אבל דווקא בתפקידים הקטנים יש שיעור… היכולת להתגבר על הקנאה, על הכאב ההרסני שאוכל אותך בפנים, ולעשות את המוטל עליך. לעלות על הבמה, ולשים את עצמך מול כל הקהל, שמרחם עליך. ו לא לוותר… לעמוד שם… דחויה, לבד… וגם אם יורדת לך דמעה כשכולם מסתכלים אתה מחייך וטוען שזה רק סינוור של התאורה. (היא על סף דמעות.) אל תשכח את הכאב הזה, תאמין לי, זה הדבר היחיד שיגרום לך להגיע לפסגה, רק תחזיק אותו קרוב ואל תשחרר.
(נשמע צלצול של הודעה בטלפון)
יואל – שיט, הם כבר התחילו את הרמת הכוסית.
זוהר – אז תלך.
יואל – אוקי… אהמ…
זוהר – איך קוראים לך?
יואל – יואל.
זוהר – אז יואל… (היא מוציאה כרטיס ביקור) קח. תתקשר למספר הזה ותתאם אודישן… יש איזה תפקיד…קטן.. שאולי יתאים לך…
יואל – אני לא יודע כל כך מה להגיד.
זוהר – כשישאלו אותך אם אתה מאמין באגדות. תגיד כן.
יואל – אוקי.
(הוא פונה ללכת)
זוהר – תגיד…
יואל – כן?
זוהר – יש לך אולי עליך פילטרים? זה מאוד ישמח עלמה במצוקה.
(יואל בוחן את הכיסים ומוציא אחד.)
יואל – יש לי אחד שנשאר בטעות.
(יואל נותן לי פילטר היא מחזיקה אותו ביד.)
זוהר – אתה הנסיך שלי.
יואל – את צריכה שאני אישאר איתך?
זוהר – אני אסתדר. אני צריכה להזמין מונית.
יואל – אוקי.
זוהר – שיהיה בהצלחה.
יואל – על מה?
זוהר – על סוף הלימודים.
יואל – תודה.
(יואל יוצא. זוהר נשארת לבד, היא מוציאה את הנייד ומגלה שנגמרה לה הבטריה.)
זוהר – לא, לא, לא… פאק!
(דולב מופיע עם הקורקינט. דממה.)
דולב – צריכה טרמפ?
זוהר – …כן.
דולב – בואי.
(פאוזה)
זוהר – אתה לא עולה אלי הביתה.
דולב – לא חשבתי אחרת.
(היא מחבקת אותו מאחור והם נוסעים)
