
רועי מליח רשף
רועי מליח רשף הוא מחזאי, במאי, מורה ושחקן, יזם בתחום התיאטרון ונוטה לכתוב על תהליך היצירה שלו
חדשות
ההרצאה הקרובה:
אומנות הרטוריקה – יום רביעי 2 1 במרץ ללמוד איך להפוך טקסט לטוב יותר.

לא לכתוב לאנשים חסרי פנים
פעם אמרתי לזוגתי ״הלוואי והייתי כותב מחזה כמו שאני כותב פוסט.״
״למה?״ היא שאלה.
״כי שם אני יודע שמישהו יקרא את זה,״ אמרתי. ״אז הכוונה שלי יותר ברורה, ויותר קל לי להביע את עצמי.״
״תנסה להבין איך אתה מייצר את זה גם כשאתה כותב מחזה.״

התיאטרון שאני רוצה לראות
עברתי עוד שלב במסע. כמחזאי כל מחזה שלי יונק מהמציאות שלי. לורקה נתן לירמה את המשפט "יהיה לי ילד, כי חייב להיות לי ילד." וככה זה בתיאטרון. זה פשוט קורה. כשאני כותב ומביים אני יוצר את החזון שלי לתיאטרון שאני רוצה לראות. זה סיכון גדול. כי אני כותב ומביים אותו.

מה המשפט הבא?
אם אומנות התיאטרון היא הכאן ועכשיו. אזי כל רעיון שיש לי בראש פוגם בכתיבה.
אני מוצא שהכתיבה האינטואיטיבית של הכאן ועכשיו מצילה אותי תמיד מתקיעות. אני לא מצליח לתכנן מחזות לפני שאני כותב אותם. אני פשוט כותב סצנות ושואל האם הקהל יהנה מהם. כתיבה אל החושך. אני כותב עם אורות דלוקים ורואה רק את מה שהאורות מאירים. כשאני כותב אני מחפש את הרגע שאני נמצא בו. כמו שחקן. מה קורה עכשיו על הבמה. ואם קהל ראה את הרגע הזה אז מה הרגע הבא? איך אני מפתיע אותו, איך אני כל הזמן מייצר גירוי באמצעות שכבות של דיאלוג. פעולות פיזיות, אביזרים…

מכתב לאמן העצמאי שאתה.
זה קשה. כל המשרדים זה אתה. אתה המחלקה האומנותית, אתה הצוות טכני, אתה משרד הפרסום, אתה מנהל הסושיאל. לא משנה כמה תנסה, עד הרגע האחרון, אתה תרגיש שאתה לא עושה מספיק. אתה תרגיש שאין זמן. זכור לעשות כל יום משהו אחד לאומנות ומשהו אחד לעסק. לא תספיק לעשות הכול – אף פעם. אתה תחוש שלאף אחד לא אכפת מהיצירה שלך, שאין קהל, שכולם אומרים בהצלחה ואיזה מלך והכסאות יהיו ריקים. זכור – תמשיך לספר את הסיפור שלך. כל יום. ספר אותו. תחפור בפנים. אתה עובר מסע. האנשים שכן אכפת להם ממך יופיעו להיות איתך ביום הזה.