רועי מליח רשף
רועי מליח רשף הוא מחזאי, במאי, מורה ושחקן, יזם בתחום התיאטרון ונוטה לכתוב על תהליך היצירה שלו
חולם על אנשים בקהל
- אני חולם על 600 איש בקהל. זה מה שאנחנו צריכים כדי למלא 4 הצגות. (אין יותר הצגות מלבד 4 ) 600 איש. מערכות גדולות יודעות להביא 600 איש להצגה אחת. הכרטיסים כן נמכרים. ובסוף נעלה מול מי שיבוא. אני סקרן לפגוש כל אחד מהקהל בכניסה.
- אני מקנא במערכות שיווק.
- אתמול הצלחתי להבין את התקציר של המחזה. פסיכולוג מטפל בשלושה פציינטים. כל אחד אבוד בחלל הפרטי שלו והוא מטפל בשלושתם במקביל והחיים של כולם מתמזגים. הם כמהים לחום ומגע, אך יש כוח שמונע מהם להפגש.
- אני מדמיין את האנשים שהיו בבכורה הראשונה של השחף במוסקבה. או בבכורה של מלאכים באמריקה בארצות הברית. הם לא ידעו למה הם באים. כולם היו בפאניקה טובה.
- כמורה אני מרגיש מבוגר אחראי. הידע אצלי.
כיוצר אני מרגיש כמו ילד. שלוחץ על כפתורים, מזיז בובות ועושה קולות מוזרים מהפה. מחכה שההורים יחזרו הביתה כדי להראות להם מה עשיתי. - אני סקרן מהמחזה הזה. סקרן מתגובת הקהל. רציתי להראות שהחיים הם שילוב של מחשבות, תהיות, בדידות קיומית, התפרצות ריגשית, פתטיות. רציתי להראות דמויות שחיות בפרגמנטים של זמן, להראות שהמציאות מתרחשת במקביל. רציתי לייצר כאוס ולחפש מה גורם לגוף לחוות הרגשה.
- כתבתי כמו שאני תופס את החיים עכשיו. התנגשות של אלפי מחשבות ופעולות סימולטניות שלא ניתן לצפות לאן הם ייסטו.
- "הלוואי שתבואו." זו אולי התחושה העמוקה והכמוסה שאני הולך איתה ברחוב. המשפט העלוב והמקסים ביותר שעובר לי בראש. זו לא תחינה. זו כמיהה. ההבדל ביניהן מרגיש דק כחוט השערה.
זה נכון אצלי לכל יצירה. ולא משנה כמה אני אעמיד פנים. מאחורי כל פוסט יש יוצר שכמהה לעיניים ואוזניים. - עוד לא ראיתי יוצר שעיניו לא רוטטות ומאחוריהן מחשבות של – אני רוצה להעניק לכם משהו יפה. אני רוצה שנתרגש ביחד. זה ניסיון. סלחו לי. (יש משהו בימים האחרונים של היצירה שהופך אותך לספוג.)
Facebook
WhatsApp
Email
X
