ראיון מיוחד וקצת אחר לרגל ההצגה החדשה.

קיבלתי טלפון ורצו לראיין אותי להצגה החדשה המאהבת. זו התוצאה

כמה רופאים ראית בשנה האחרונה? 

שאלה מוזרה לפתוח איתה ראיון על מחזאות.  השנה לא הלכתי לאף רופא. 

אתה לא מטפל בעצמך? 

חשבתי שנפגשנו כדי לדבר על המחזה החדש שלי.

כן? לא? 

אני קורא הרבה ספרים על העולם הטיפולי אבל אני באופן אישי לא נוטה להיות מטופל. כשהייתי ילד הלכתי לפסיכולוג פעם אחת אבל הרגשתי שאני ממציא סיפורים כדי להרשים אותו. אולי זה קשור לצורך שלי לספר סיפורים. לגבי רופאים, אני הולך רק כשאני ממש חולה. אני לא מבין איך זה קשור למחזה שלי? 

אתה מתעניין בפוליטיקה? 

אתה מחפש כותרת? אני לא מבין. 

אוקי. אוקי. אמרו לי שאתה מרואיין קשה. שאתה לא אוהב לענות על שאלות שעשויות ליצור פרובוקציה. 

מי אמר לך את זה? 

המקורות שלי חסויים. 

חשבתי שתשאל אותי מאיפה באים לך הרעיונות, על מה המחזה, איך חשבת על העלילה. אתה יודע, שאלות בסגנון הזה. 

היית אומר שיש לך בעיות עם המין הנשי? 

על מה אתה מדבר! אני כתבתי עכשיו מחזה לארבע נשים. תפקידים גדולים משמעותיים. את רוב המחזות שלי ביימו נשים. למה שתהיה לי בעיה עם המין הנשי. 

אני קראתי ביקורת על המחזות שלך שאתה מציג נשים תמיד היסטריות ורגשיות. אתה לא חושב שזה קשור לאיזה נכות רגשית שיש לך בקשר למין הנשי. במחזות שלך אתה מציב ביקורת מאוד חזקה על נשים. 

המחזה מדבר על ארבע נשים שחיו בבניין עם גבר מאוד מסויים שהשפיע על כל אחת ואחת מהן. אני כותב על רגשות של בני אדם, אלה חלק מהרגשות שעולים מתוך התתמודדות של הדמויות במחזה. 

במחזה הן חיות ולא בני אדם. אתה אומר בעצם שנשים הם חיה. שהן פחות מאדם. 

אני קראתי לבת שלי את דירה להשכיר ובשלב מסויים התחלתי לשאול את עצמי. מה הבנות האלו עושות בזמנן הפנוי, מה מערכות היחסים שלהן אחת עם השניה. ובעיקר למה הגבר היחיד בסיפור החליט לעזוב. וגם הגבר הוא חיה. כולם חיות. 

מהסתכלות ביו טיוב ראיתי שהרבה בני נוער מעלים את המחזה הזה. 

הם מעלים את הגרסה הקצרה מ-2015. עשרות הפקות. בהמשך כתבתי עוד שתי גרסאות. אחת עלתה בתיאטרון מיקרו בירושלים ועכשיו כתבתי גרסה חדשה. 

אתה לא חושב שאתה משחית את בני הנוער במסרים שאתה מעביר – שכל אישה היא חיה, והעולם היה יכול להיות יותר טוב אם הוא היה מנוהל על ידי גברים. 

תגיד קראת המחזה? 

לא. עשיתי מחקר וקראתי כל מיני תגובות באינטרנט על המחזות שלך. 

אין תגובות כאלה באינטרנט. אתה רק רוצה שאנשים יקראו את הכתבה הזאת. אני לא מעניין אותך. המחזה שלי לא מעניין אותך.  אתה בכלל רואה הצגות?

לא ממש. אין לי קשר לתיאטרון. במקור יש לי תואר בקרימנולוגיה. רציתי לעסוק בפלילים. להיות חוקר. 

אז איך הגעת להיות עיתונאי? 

אני לא עיתונאי. אני עובד במיון ספרים בבית אריאלה. 

מה זאת אומרת אתה לא עיתונאי. אתה התקשרת אלי ואמרת שאתה רוצה לראיין אותי למגזין על ההצגה החדשה שלי. 

אני צריך להתחיל מאיפשהו. ראיתי פרסומת באינסטגרם אז הרמתי אליך טלפון וקבעתי אתך פגישה. אני לא אשם שהטלפון שלך כתוב באתר .

טוב, זה יותר מדי בשבילי. אני הולך. 

אם אתה הולך אני אדאג שהמחזה החדש שלך לא יעלה. 

אתה מאיים עלי?

אני מנסה לראיין אותך על ההצגה שלך ואתה תוקף אותי. 

אתה לא מראיין. אתה כנראה פסיכופט או משהו. 

אתה רואה בגלל זה כותבים עליך תגובות נוראיות. 

אני לא אתפלא אם זה אתה שכותב עלי את התגובות האלה. 

בוא נחזור לראיון. אתה לפעמים חושב על להרוג את ההורים שלך? במחזה החדש שלך אתה מצדיק רצח. 

תקשיב לי יא בן של זונה! יש כל כך הרבה אנשים להתעלל בהם. מה נפלת עלי? הא, אני מחזאי, מחזאי. תיפול על סלבריטאים לא על מחזאי. 

אתה הרגת פעם אישה? 

תתרחק ממני משוגע! 

נראה שאתה יודע לא מעט על הנושא הזה. אני הרגתי את אמא שלי אתמול בלילה. באמבטיה. היא רצתה שאני אקלח אותה. בגלל זה פניתי אליך, כי חשבתי שאתה מבין אותי. חשבתי שאני ואתה נוכל להיות חברים. אבל נראה שלא. נראה שאתה לא רוצה להיות חבר שלי. אני מצטער שאני צריך לעשות את זה. 

לעשות מה? 

מתי עולה ההצגה שלך? 

למה אתה רוצה לדעת!?

מתי היא עולה! אני מצטער שאני צועק אבל אתה לא אומר לי את מה שאני רוצה לדעת. 

ב – 22.10 יום רביעי בכורה. בשעה 20:00

אז אני אבוא. תשמור לי הזמנה. 

חשבתי שאתה לא אוהב תיאטרון. 

אני לא. אני רק רוצה לבוא ולשפוך בנזין על כל המקום. אני מתגעגע לאימא שלי. אין מישהו שיטפל בי. 

רגע  רגע, תקשיב. אני כתבתי את המחזה הזה כי רציתי לכתוב על הכאב של הבדידות. על געגועים. על אנשים שמחפשים אנשים לחלוק איתם את הכאב. כמוך. אני מחזאי. אני אוהב להקשיב ואתה נראה לי כמו בן אדם שיש לו סיפור מה אתה אומר? אולי נחליף צדדים? מבטיח שאני אשמור לך הזמנה אם תחליט להשאיר את הבנזין בבית. מה אתה אומר? 

אני לא יודע מאיפה להתחיל?

תתחיל ממהתחלה.