הבוקר התחיל בישיבת מורים, במשך שלוש שעות ישבנו ודיברנו על החוויה שלנו כמורים שמלמדים תיאטרון. אני מורה כבר 15 שנה בערך. עולם למידת המשחק כל כך השתנה. התרבות השתנתה. הצרכים השתנו ובעיקר הסטודנטים השתנו. ההסתכלות על משחק, על התעשייה, על האומנות הזאת הפכה לאחרת. כשאני הייתי צעיר היו כוכבים גדולים, היו פוסטרים במעריב לנוער. היה סרט 'בכיכובו של'. בתקופה שאני הייתי תלמיד, הלימודים היו מבוססים טוב ורע. תמיד תלמידים מחפשים את ה"שיטה". ואין שיטה. אין שיטה להגיע לתיאטרון, אין שיטה להצליח במקצוע. יש התמדה, יש נסיבות ויש עבודה קשה. לפעמים חסר לי שאי אפשר לדבר פתוח כמו פעם. התלמידים שלי מתחלפים כל שנה אבל אני לא. זו חוויה מוזרה, כי אני כל הזמן עושה ריסטארט להוראה שלי. מדי פעם אני משנה את החומר, מדי פעם מחדש, אבל כל שנה אני מלמד את אותם הכלים. הדבר היחיד שמשתנה באמת הוא המרחק ביני לתלמידים מבחינת תודעה. אם ישאלו אותי היום מה הטיפ המרכזי לסטודנט למשחק, אני אגיד "תוכיחו שאתם אמנים טובים, לא סטודנטים טובים." אמן טוב, הוא תלמיד טוב. אבל תלמיד טוב הוא לא תמיד אמן טוב.
אחר הצהריים ישבתי לפגישת דרמטורגיה. דרמטורג טוב לא קורא מחזה וממהר לשנות. רבים האנשים שיוצאים מנקודת הנחה שמחזה חדש הוא מחזה בעייתי. הם מחפשים את הבעיות. במקום לחפש מה עובד ולהתרכז בזה. המטרה שלי היא להבין מה הכותבים ניסו לעשות ולהראות להם באיזה טכניקות הם יכולים להשתמש. איזה ארכיטיפים עלילתיים הם משתמשים ואיפה נקודות החולשה של המחזה. אני נוהג לשאול אותם – על מה הם לא יוותרו? מה הסצנות האהובות עליהן ביותר. יש נטייה בעבודה להתמקד בחסר. זה מייצר מצוקה, זה מייצר בלבול. אני מעדיף להתעסק באלמנטים שעובדים במחזה ולעבוד איתם. אני לא נותן רעיונות עלילתיים. הרבה מאוד בימאים עושים דרמטורגיה. יש הבדל גדול בין עבודה עם במאי שעושה דרמטורגיה, לעבודה עם כותב או מחזאי שמתמחה בטכניקות, פרקטיקות ומבנים. כאשר לא מתמקדים בכלים, העבודה הופכת להיות רגשית וכללית. על דרמטורג לתת כלים של מבנה הסיפור וטכניקות. דרמטורגיה גרועה בעיני זה לתת רעיונות עלילתיים לכותבים, במיוחד אם אלו רעיונות נקודותיים. בלי ידע בנרטיב, במהלכים ומבנים, נוצר עוול והמחזה משתנה לכותב מול הפנים. הרבה פעמים המחזאי מרגיש שהמחזה כבר לא שלו. היום בעבודה, לדוגמה, התמקדנו בכלים לפיתוח דמות ראשית. בנייה של נקודות לחץ בכל סצנה וסצנה. והגדרת אנטגוניסטים. אנטגוניסט הוא כל דמות שרוצה לעצור, לכבוש או להכות את הפרוטגוניסט. זאת לדוגמא שאלה שאפשר לבדוק לגבי הדמויות במחזה. ברגע שמגדירים אנטגוניסטים אפשר לבחון בכל סצנה וסצנה איך זה בא לידי ביטוי.
לאחר מכן ישבתי עם הבמאי בן סיידוף שמביים את המחזה שלי "שמעתי אותך בוכה". אנחנו מדברים סביב המחזה הזה לא מעט. זו יצירה מקורית שאינה מבוססת עלילה. אלא יצירה מבוססת טקסטים. אנחנו משנים את הסדר ומחפשים את הצורה הנכונה של ההצגה. זו כמעט יצירה משותפת. אנחנו יחד בונים את הסיפור דרך העבודה. הוא עם השחקנים מגלה דברים ואני כובת טקסטים ומגיב למה שאני רואה. מחזה סגור צריך לעניין במאי. מחזה פתוח דורש הסכמה שלא משנה מה אני אכתוב אנחנו ננסה את זה על הבמה. בעיני זו הרמה הכי גבוהה של יצירה. יחד אנחנו מנסים לפצח צורה ושפה.
מעניין. תודה!
בכיף
אתה תמיד מעורר בי עניין וסקרנות במה שאתה כותב לקרוא עוד. תודה.
מעריך את זה מאוד. תודה.