זה קשה. כל המשרדים זה אתה. אתה המחלקה האומנותית, אתה הצוות טכני, אתה משרד הפרסום, אתה מנהל הסושיאל. לא משנה כמה תנסה, עד הרגע האחרון, אתה תרגיש שאתה לא עושה מספיק. אתה תרגיש שאין זמן. זכור לעשות כל יום משהו אחד לאומנות ומשהו אחד לעסק. לא תספיק לעשות הכול - אף פעם. אתה תחוש שלאף אחד לא אכפת מהיצירה שלך, שאין קהל, שכולם אומרים בהצלחה ואיזה מלך והכסאות יהיו ריקים. זכור - תמשיך לספר את הסיפור שלך. כל יום. ספר אותו. תחפור בפנים. אתה עובר מסע. האנשים שכן אכפת להם ממך יופיעו להיות איתך ביום הזה.

מערכת היחסים המוזרה שלי עם התיאטרון הרפרטוארי. חלק א׳(בלוג בהמשכים:) בגיל 23, בסוף שנה ב׳ ללימודי המשח...

אנחנו קוראים יצירת מופת. אנחנו נהנים. אנחנו כמהים לכתוב ככה. באקדמיה מלמדים אותך לנתח את היצירות האלה. אנ...

כמפיק פרויקטים, במאי ומחזאי מצאתי את עצמי מתמודד עם שאלת הקליקה. טענו את זה נגדי. ובעברי טענתי גם אני טענ...

הבוקר התחיל בבשורה לא נעימה. דחייה של מחזה. לא מדברים הרבה על דחיות. המחזות שלי נדחו לא מעט. לא נראה לי ...

הבוקר התחיל בישיבת מורים, במשך שלוש שעות ישבנו ודיברנו על החוויה שלנו כמורים שמלמדים תיאטרון. אני מורה כב...

8.4.23 - אני שוב רב עם הדמויות של המחזה כתבתי כבר שעה של מחזה. ועדיין אני לא יודע לאן המחזה הולך. משהו בו...

צעיר : אני רוצה לכתוב מחזה. מחזאי : אז שב ותכתוב. צעיר :אני לא יודע מאיפה להתחיל… מחזאי: הדבר הר...

יש מחזות שהם טור דה פורס של דיאלוג. דמיינו שכל משפט עושה חור קטן עד שהוא מגיע אל תוך הלב. כל משפט ננעץ עו...

קראתי שוב את ה'דוב' ו'הצעת נישואין' של צ'כוב.  מה שאני אוהב בצ'כוב זה השימוש האינטנסיבי שהוא עושה במ...